מילון עברי-עברי
| איש עַל דִגלו [תנ]
ראו: איש על מחנהו ואיש על דגלו
| אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ [תנ]
(בהשאלה) כל אחד צריך להסתופף במסגרת שלו, ביחידתו, בקבוצה לה .. | איש עסָקים [עח]
עוסק במסחר, סוחר
| איש עֵצה [תנ]
אדם נבון שכדאי להיוועץ בו: משמת רבי יהושע בטלו אנשי עצה ומחש.. | איש עִתי [תנ]
1. אדם מיועד ומזומן לעת הזאת למילוי התפקיד
2. כינויו של האיש.. | איש פֶּה [יב]
איש דברים
| אִיש פּוּתִי [תמ]
פתי, אדם ללא כישורים שכליים, איש קל להשפעה: וכול איש פותי אל.. | איש פֵּקין
שם מיושן שניתן לסוג של הומו אֶרֶקטוּס, ששׂרידיו נמצאו ליד פק.. | איש צָבָא [תנ]
[ש"ע; ז']
חַיָיל: אנשי הצבא הבאים למלחמה (במדבר ל, 21)
א.. | איש צוּרה
ראה: אדם של צורה
| איש ציבּוּר [עח]
עסקן, העוסק בּצורכֵי ציבּוּר: איש ציבור ידוע נעצר הבוקר בחשד.. | אִיש צֶמַח [תנ]
כינוי לאדם שעלה והתפתח בכוחות עצמו והגיע לדרגה גבוהה: הנה .. | איש צַמֶרֶת [עח]
אדם מן המנהיגות העליונה, מראשי החברה, הפקידות הממשלתית וכד'
.. | אִישׁ צְפַרְדֵּעַ [עח]
1. (בימאות ובצבא) כינוי ללוחמי קומנדו ימי וצוללים במשימות צב.. | אִישׁ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים
(על יסוד ירושלמי מגילה עד, א) אדם שכל חייו מוקדשים לתורה והו.. | איש קָטָן
[עח] כּינוּי לאָדם העומֵד מוּל המַערֶכת הגדולה, בּדֶרך־כּלל .. | איש קצָוות
[עח] .1 קיצוני בדעותיו, קנאי
2. הפַכפָּך, משנה דעותיו מן ה.. | איש קַש [עח]
1, ~דחליל~. בובת אדם עטויה סחָבות שמַעמידים בּגינה או בּשָׂד.. | אִישׁ רוּחַ
1. [עח] פילוסוף, הוגה דעות: בסימפוזיון על בעיות החברה השתתפ.. | איש רָזים [עח]
איש חידה, איש מסתורין
| איש ריב [תנ]
1. אדם המרבֶּה לָריב, מרבֶּה להתעמת עם אנשים: אוֹי-לִי אִמּ.. | אִישׁ רֵיק [תנ]
קל דעת וחסַר אחריוּת (על יסוד שופטים יא 3)
| איש רָכיל [תנ]
מלשין, מוציא דיבה: אנשי רכיל היו בך למען שפוך דם (יחזקאל כב.. | איש רֵעים [עח]
איש מעורב עם הבריות, איש חברה (ראו: איש רעים להתרועע)
| אִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ [תנ]
(מתרועע = מתחבֵּר) אדם נוח להתיידד אדם חברותי שידידיו מרובי.. | איש שָׂדֶה [תנ]
איכר, עובד אדמה: ויהי עשו... איש שדה (בראשית כה 27)
| אִישׁ שָׂדֶה
(על יסוד בראשית כה 27) איכר
| איש שוּלַיִים [עח]
אדם שאינו יודע לאיזה מבין שתי קבוצות תרבותיות שונות עליו להש.. | איש שוּק [עח]
אדם מן השוק, המוני, לא מחונך
| איש שַחַץ [תמ]
שחצן, גאוותן, יהיר וחוצפן: אַנשֵי ירוּשָלַיִם אַנשֵי שַחַץ ה.. | איש שֵׂיבה [תנ]
זקן, ישיש: גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה (דברים לב 25)
| איש שׂיחה [עח]
אדם מעניֵין שנעים לשׂוחֵחַ אִתו: מרצה זה הוא איש שׂיחה
| איש שֵׂכֶל [תנ]
איש חכם (על יסוד עזרא ח, 18), והנהגת כל איש שכל את נשפו (ספר.. | איש של צוּרה [תמ]
איש מכובד בהופעתו (מועד קטן ט.)
| איש שֶלֶג [עח]
[ש"ע; ז'] 1. דמות אדם עשויה משלג, בּוּבּה בּצוּרת איש שבּוני.. | איש שָלום
1. [תנ] איש סוד: הסיתוך ויכלו לך אנשי שלומך (ירמיה לח 22)
2.. | אִישׁ שְׁלוֹמוֹ [תנ]
רֵע נאמן (על יסוד תהילים מא 10)
| איש שֵם [תנ]
בעל שם נודע, מפורסם: גיבורי חיל אנשי שמות לבית אבותם (דברי ה.. | איש שׂפָתַיִים
1. [תנ] דבּרן, מדבֵּר יפה, נואם יפה: ואם איש שפתים יצדק (איו.. | איש תבוּנה [תנ]
אדם חכם וּנבון דבר: חושך אמריו יודע דעת יקר רוח איש תבונה (מ.. | אִישׁ תְּבוּנוֹת
(על יסוד משלי יא 12) חכם, משכיל
| איש תַהפּוּכות [תנ]
הפַכפָּך (גם: איש הפָכים): איש תהפוכות ישלח מדון (משלי טז 28.. | איש תואַר [תנ]
בעל הדרת פנים, בעל הופעה נאה: הנה ראיתי בן לישי... יודע נגן .. | אִישׁ תֹּואַר
איש שניחן בהופעה מרשימה (על יסוד שמואל א טז 18)
| איש תוכָחות [תנ]
1. אדם עיקש, שמרבים להוכיחו: איש תוכחות מקשה עורף פתע ישבר ו.. | אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ
(על יסוד מלכים א ה 5) שַלווה ושקט, תקופת פריחה ושִׂגשׂוּג
| איש תכָכים [תנ]
סכסכן, מי שגורם קטטות, מחרחר ריב: רש ואיש תככים נפגשו (משלי .. | אִישׁ תָּם וְיָשָׁר
(על יסוד איוב א 8) תמים, צדיק
| אִישׁ תְּרוּמוֹת
1. [תנ] (במקור) ציון לתכונה שלילית, אוהב מתנות ורודף בצע: מֶ..
מילון אבניאון - מילון עברי עברי