שיא פירוש

שורש של הערכים:
שׂיא, שׂיאון, שׂיאָן

***

1. [עח] פִּסגה, ראש ההר; הנקודה הגבוהה או הפעילה ביותר המושגת במסגרת ניסיון או סִדרה של אירועים (בלועזית:
קְלַיְימֵקְס);
2. [תנ] גובַהּ, רום: אִם יַעלֶה לַשָמַיִם שׂיאו (איוב כ, 6) (בלועזית: רֵקוֹרְד)
אנגלית: climax, record

***

(בּהשאלה) הדרגה, ההישג או הנתון הגבוה ביותר בתחום מסוים. דוגמאות:
(בּספּורט) ההֶישֵׂג הטוב בּיותר; (במחזור חיי ארגון) השלב שבו הארגון מגיע למירב יכולתו לאחר שהתבגר ולפני שנכנס לתקופת רגיעה; (בביטוח) הסיכון או הסיכונים בתיק מבטח שהיקפם הכספי הוא הגדול ביותר, שהסכנה בעטיים לאירוע נזק היא רבה והם מצויים בתיק ביטוח המורכב מסיכונים קטנים יותר; (בעסקים) פעילות יוצאת דופן בהיקפה בתקופת זמן נתונה; (בניירות ערך) המחיר הגבוה ביותר שמניה, או מדד שוק הגיעו אליו בתקופת זמן נתונה; (בכלכלה) שלב במחזור העסקים הבא לאחר תקופת התרחבות. בדרך כלל הפעילות בכל שיא של מחזור עסקים גבוהה יותר מהשיא הקודם ונמוכה מהשיא שעתיד לבוא לאחר מכן. מונח המכונה גם גֵאות. יש לציין כי מעצם ההגדרה נובע כי לאחר השיא באה תקופה של של ירידה כך שהשיא נקבע בדיעבד
אנגלית: top, peak, crest

***