1. [תנ] מנפֵּץ, מפָרֵק לחתיכות על־ידי הַפעָלת כּוחַ או על־ידי הַפָּלה וכד': וַיִגְשוּ לִשְבֹר הַדלת (בראשית יט, 20);
2. [עח] (בּהשאלה) פּוגם, פּוגֵעַ (בּעיקָרון, בשיטה וכד');
3.[עח] מפסיק או מֵפֵר (פיקדון, צום, רָעָב, שביתה וכד'): הוא שבר את הצום בשתייה
6.[תנ] (בּהשאלה) מַפריך: שָבַר את התדמית;
7. [תנ] קונֶה או מוכר מִצרכים: קונה אוכל - וירדו... לשבר בר ממצרים (בראשית מב 3)
8. [עח] מוהֵל: שובֵר יַיִן בּמַיִם
אנגלית: break
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה