1. [תמ] אמצעי לסתום בו את פּי הבַּקבּוּק, עָשׂוּי פַּח או שַעם וכד', מגוּפה: כזה שהוא מעביר פקק מעל פי צלוחית (מדרש רבה בראשית ע); פקק שעם עשוי מעץ אלון
2. [תמ] מִפרק, מיצה: בגפנים - מן הפקק ולמעלה (תענית כה)
3. [עח] אדם בלי עבודה קבוּעה הממַלֵא כל תפקיד לפי הצורֶך (עממי): העובד החדש משמש פקק לעבודות מזדמנות
4. [עח] בעגה הפרסומית, חומר המשמש למילוי מקום פנוי בעיתון, הווה אומר: למלא חללים בין חומר מערכתי או פרסומי (ראו:
פּוֹקֵק)
אנגלית: filler, cork
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה