עיבור פירוש

1. [עח] שינוי המידות והצורה של גוף עֵקב כוחות הפועלים עליו או מַאמַצים המתעוררים בו
2. [תמ] הֵירָיון:
וימי עיבורה מצטרפין בתוך ימי מניקותה (תוספתא נידה א, י); שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוּבּרהּ (רש"י בראשית טז 5)
3. [עח] הפריית ביצית בזרע
4. [תמ] שינוי בביטוי: עיבּור צורה קלקוּל: אפילוּ פיגוּל טעוּן עיבּוּר צוּרה (פסחים לד:)
5. [תמ] מֶשך הזמן עד שענפי העץ מתחילים ללבלב ולהניב פֵּרות: חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פֵּרותיו - שבעים שנה וימי עיבּוּרו - שלוש שנים (בכורות ח'.)
6. [עח] שיבוץ בין מַרכּיבי טוּר סודֵר

***

1. [תמ] הכנסת חודש אדר ב' בלוח העברי, על-מנת להתאים את לוח הלבָנה ללוח החַמה:
ומימים שהיה בית המקדש קיים, לא היה עיבור השנה תלוי לקבוע אדר ואדר אלא בחכמי ארץ ישראל ובארץ ישראל (ספרות ימי הביניים)
2. [עח] הכנסת יום נוסף בחודש פברואר מִדֵי ארבע שנים, פרט לשנים המתחלקות ל-100
3. [תמ] תוסֶפת לָעיקר, כגון עיבור השָנה - תוסֶפת חודֶש (אדר ב') לשנים־עשר חודשי השנה, או עיבור החודש - תוספת יום על עשרים ותשעה הימים בחודש (חודש מלא): עיבור החודש - בשלושה (סנהדרין א, ב)
4. [תמ] חישוב מדויק של החודשים והשנים המעוברים: דתניא בסוד העיבור: נולד קודם חצות או נולד אחר חצות (מסכת ראש השנה כ:); ומחכמת העיבור... מי ידע? (מלשון הפיוט)

***

1. [עח] מַתַן צוּרה עִברית:
עיבּוּר השמות הלועזיים
2. [עח] הפרעת דיבור, שבּה משובצים צלילים או מילים לא הולמים
3. [תמ] תבואה: בית סאה אחת הניח לי אבא ממנה משָח (בשמן) ממנה חֶמר (יין) ממנה עיבּוּר, ממנה קטניות (כתובות קיב.)

***