סדק פירוש

1. [תמ] חָריץ צַר ועָמוק בעֵץ או בּסֶלַע וכד', בּקיעַ: שָפין את הסדָקין ומַעגילין אותן במַעגילן (מועד קטן א, י); הסדקים בקיר יגרמו להתמוטטותו
2. [עח] (בגאולוגיה) פתיחה במקום מסוּיָם בקרום כדור הארץ
3. [עח] (בהשאלה) סימן לתחילת תהליך התפרקות, ניווּן וכד': סדָקים ראשונים נבקעו באהבתם
4. [עח] פֶּתח צר ומוארך: סֶדק כניסה למערה
5. [עח] (בבנייה) בדיקה שיש לערוך במתחם הבנייה בזמן יציקה ויש לנקוט בצעדים כדי שלא יווצרו סדקים. יש סוגי סדקים שונים, כגון סדקי הצטמקות, סדקים נימיים וכד'
אנגלית: crack, flaw, fissure

***