1. [תמ] מִשטָח בַּעל מַעקֶה סביבו, הצמוד לקיר החיצוני של הבניין: בית שער, אכסדרה ומרפסת - הרי אלו כחצר (מעשרות ג, ו); לדירה הייתה צמודה מרפסת גדולה שופעת צמחייה מוריקה
2. [עח] מִשטָח מרוּוָח בקומת הקַרקַע
3. חלק בולט בבניין מגורים פתוח או מקורה המוגן על ידי מעקה: העציצים שבמרפסת מתפקעים מפריחה צבעונית (גם: בלקון, גזוזטרה)
אנגלית: balcony, terrace; porch
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה