1.[תנ] (בהשאלה) מנַצֵחַ (במִלחמה או במחלוקֶת), מכניע, מֵביס: ותַזרֵני חַיִל למלחמה תכריע קָמַי תַחתֵני (שמואל ב' כב 40)
2. [תמ] מַטֶה (את כף המֹאזנַיים) כּלַפֵּי מַטָה מרוב מִשקל: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס בכף שנייה - מכריע את כולם (אבות ב, ה)
3. [תמ] (בהשאלה) משַמֵש נימוּק משַכנֵע, פּוסֵק סופית בביטוי: מַכריעַ את הכַּף: הדבר עדיין שקול, מי מכריע? (תוספתא פסחים ב, ז); שני כתובין המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם (ספרא פתיחתא א, ב)
אנגלית: crucial, decisive, deciding
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה