1. [תמ] מכניס בתוך דָבָר אַחֵר עַד שאינו ניכָּר עוד, גורם שייבלע: מַבליעַ דם באֵיבָרים (חולין קיג.); העובד שננזף מבליע נחשול של כעס ושותק
2. [עח] מַעלים, מחסיר, כגון הגָאיים בּדיבּוּר מָהיר: בדיבורו הוא מַבליעַ חצאֵי מילים; מבלי משים הוא הבליע פיהוק
אנגלית: hides, subtracts