לב פירוש

1. [תנ] האיבר המרכזי בגוף, המזרים את הדם אל כל חלקי הגוּף:
נמצא בבית החזה בין שתי הריאות. "וּתָקעֵם בלֵב אבשלום" (שמואל ב, יח, 14); כל האיברין תלויין בלב (ירושלמי תרומות מו, ב)
.
2. [עח] סֵמל ציורי מקובל לדמות הלֵב ומסָמל אהבה:
האוהבים חרטו על העץ לב עם חץ ובקצותיו שמותיהם
.
3. [תנ] חָזֶה:
קשרֵם על לבךָ תמיד (משלי ו 21), אם היה לִבּה נאה לא היה מגלהוּ (סוטה א, ה), האֵם הצמידה את בנה הקטן אל לבה
אנגלית: heart

***

1. [תנ] מֶרכּז, פּנים:
עד לֵב השָמַים (דברים ד 11); בלֵב לִבּו של הרובע היהודי
2. [תנ] (לפי השקפת הקדמונים) מרכז הרחמים, המצפּוּן, המחשבה והחָכמה: לב רחום, לב שבור
3. [עח] טריטוריה המהווה את "מרכז העצבים" של מדינה או עיר: המשרד נמצא בלֵב תל-אביב
4. [תנ] (בהשאלה) מרכז החיים, החושים הרגשיים וכד': "תְּדַבֵּר אל כל חַכְמֵי לֵב" (שמות, כח, 3)
5. (עַל דוֹמֵם) מרכּז, אמצע: בלֵב יַמִּים גבוּלָיִךְ (יחזקאל כז, 4)
אנגלית: centre, center

***

1. [תנ] (בהרחבה) רגש, דעת, אומֶץ:
כי יֵצר לֵב האדם רע מנעריו (בראשית ח 21); היה בלבו לתרום מיין על יין (תוספתא)
2. [עח] המקום בכוּר גרעיני שבו מתרחש הביקוע
3. [עח] החֵלק המרכזי של מבנה קַמרי או כיפתי של הרי קמטים או של הרים בעלי מבנה מקומט מאוד
4. באדריכלות: קישוט אנגלי קדום, המכיל שורה של כוכבים בעלי ארבע קרניים
אנגלית: feeling; fission; centre

***

הצורה השנייה בעוצמתה מתוך ארבע הסדרות של קלפי המשחק המקובלים (עממי):
(נקרא גם: הָארט); מלכה-לב
אנגלית: heart

***