1. [תמ] לִכלוּך, זוּהמה, פּסולֶת, שאֵרִיות מקוּלקָלות: משל למלך שהיו לו גרנות הרבה, והיו כולם טינופות ומלאות זונין (מדרש רבה במדבר ד); תלמיד חכם אסור לו לעמוד במקום הטינופֶת (ברכות כד:); כל טינופֶת לא תנטפך (מלשון הפיוט); אי-אפשר לבשל במטבח מלא טינופֶת
2. [עח] כּינוּי של גנַאי לאדם רע או לאדם שעשׂה מעשֶׂה רע (עממי): איני מוכן לדַבֵּר עם טינופֶת כמוך
אנגלית: filth; scum
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה