1. [תמ] לִכלוּך, זיהוּם: רחצתי את רגלי מטינוּף עבודה זרה (מדרש רבה שיר השירים פשטתי); כשנעיין מה שֶיֵש תוך גוף האדם מן הלכלוכים והטינוּפים (רבי יהודה אבן תיבון חובות הלבבות עבודת ה, א)
2. [תמ] הפרשות של דָם ונוזלים שמפרישה בּהֵמה בזמן המלטה: אין טינוּף פחות משלושים יום (בכורות ג, כ); הוָולָד בבהמה דבק-טינוּף (בכורות ג, א)
3. [יב] עבודה זרה: היו עובדין עבודה זרה ומתדבקין ברוח הטוּמאה, והיו בונים בתיהם לשֵם טינוּפֵיהֶם (ספרות ימי הביניים)
4. [תמ] (בהשאלה) חֵטא, עוון: רחצתי את רגלי מטינוּף עבודה זרה (מדרש רבה שיר השירים פשטתי)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה