1. זוּהמה מבּחינה דָתית פּוּלחנית - קשוּרה בִּדברים אסוּרים, כגון מיני מאכלים וכד', ונִדבֶּקת במי שעובֵר עליהם: וכִפֶּר (הכֹּהֵן) על המִטַהֵר מטֻמאָתו (ויקרא יד, 19); טָהֳרה ברשות היחיד וטוּמאה ברשות הרבים... רבי יהושע מטמא וחכמים מטהרין (עדוּיות ג, ז)
2. דָבָר שיכול לזַהֵם את הטָהֳרה וּלחַללהּ לפי דין התורה: ואל תֹאכלי כל טֻמאה (שופטים יג, 7); ויוציאו את כל הטֻמאה אשר מצאוּ בּהֵיכַל ה' (דברי הימים ב' כט, 16)
3. (בהשאלה) הסיבּה העיקרית (לנֶגע חֶברתי וכד'), חֵטא, פֶּשע: כטֻמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם (יחזקאל לט, 24)
אנגלית: defilement, impurity
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה