1. [תמ] מַכֶּה בּחָזקה, מַלקֶה: "שבא מלאך וחבטוֹ על פניו" (בבלי, יומא יט); במנהרת השטיפה מברשות קרצוף והקצפה חבטו בשמשות המכונית
2. [עח] מַכֶּה (כדור) בּמַחבֵּט כדי להעיף למרחק;
3. [תנ] מַכֶּה, דופֵק (שיבּולים, זיתים וכד') להַפריד מהן את הגרעינים: "כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ, לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ" (דברים כד 20), "וגדעון בנו חֹבֵט חִטִּים" (שופטים ו, 11);
אנגלית: beat, strike, hit
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה