1. [תנ] מקום מוּרם, הר לא גבוה בעל מדרונות לא זקופים. הַר שֶגובהו בּדֶרֶך־כּלָל אֵינו עולֶה על שלוש מֵאות מ' מֵעַל גובַהּ פּנֵי הַיָם: תוואי הקרקע עולה עם הגבעה וגולש ממנה סביב קו החוף המשונן של האגם
2. [תנ] הר קטן, תבליט של פני הקרקע, נמוך מאוד, בעל מדרונות לא זקופים: מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה (שמות יז 9); הגויים העובדין את ההרים והגבעות (תוספתא עבודה זרה ו, ח)
3. [עח] רכיב ראשון בשמות יישובים ומקומות בארץ ישראל, כגון: גבעת ברנר, גבעת יואב, גבעת התחמושת
אנגלית: hill
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה