1. [תמ] תָוֶוך, מָקום שהוא במרחק שווה מן הקצָוות: נותנין פאה מתחילת השדה ומאמצעה (פאה א, ג); ואינו מודד מן האמצע (תוספתא עירובין ו, י); צופה הקולנוע ביקש מקום באמצע האולם
2. [תמ] (בּמָקום או בִּזמַן) בין תחילת הדבר ובין סופו: בין בתחילה, בין באמצע, בין בסוף (יבמות ה, ו); ורשות הרבים באמצע (שבת יא, א);
אנגלית: middle
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה