אישה שבעלה מת, כאמור בפסוק: "כל אלמנה ויתום לא תענוּן" (שמות, כב, 21)(ג0.56) האלמנה לבשה בגדי אלמנות והתאבלה על בעלה ימים רבים. מעמדה החברתי־כלכלי לא היה איתן כי חסרה היא את חסות הגבר הבעל או האב, לכן מצַווה התורה להיזהר ולא לעַנות את האלמנה. היא נשארת לגור בבית בעלהּ או סמוכה על שולחן בניה. האלמנה זכאית לכסף כתוּבּתה, דהיינו לסכום שהתחייב הבעל בשעת נישׂוּאיו לתת לה כאשר תתאלמן, אך עם גביית סכום זה מיורשי הבעל היא מאבדת את זכותה למזונות. ואולם, יש ביכולתה לבחור בין השניים. אלמנה שלא היו לבעלה ילדים ויש לו אחים היא "יְבָמָה" ומנוּעה להינשׂא שנית עד לאחר "חליצה" בידי אחי בעלה המנוח