1. אדם, גבר. הזָכָר בבני-אדם, כאמור בפסוק: "על כן יַעזָב איש את אָבִיו..." (בראשית ב, 24)
2. בעל לאישה, כאמור בפסוק: "כי אמרה... עתה יֶאהָבַנִי אִישִי" (בראשית כט, 32)
3. הזָכָר בבעלי-החיים, כאמור בפסוק: "מִכָּל הבהמה הטהורה תִקח לך שבעה שבעה, איש ואשתו" (בראשית ז 2)
4. כל אחד, כל מי ש-, כאמור בפסוק: "ויקחו.. אחֵי דִינה איש חַרְבּוֹ" (בראשית לד, 25)
5. [במשפט שלילה או שאֵלה] שוּם אחד, אף לא אחד, כאמור בפסוק: "אין איש עמָנוּ" (בראשית לא, 50)
6. אנשים, בני אדם, כאמור בפסוק: "וארבע מאות אִיש עִמוֹ" (בראשית לב, 7)
7. [כנסמך לשֵם-עצם] בעל מקצוע או תכונה וכד' (רוב המקראות), כאמור בפסוק: "איש חָמָס רָע" (תהילים קמ, 12)
8. [בנסמך לשם קיבוצי] בני שבט או בני עַם, כאמור בפסוק: "ויָבֹא אַחַר איש ישׂראל" (במדבר כה, 8)
9. [כנסמך אל שם-מקום] תוֹשַב-, בֶּן-, כאמור בפסוק: "יושב ירושלים ואיש יהודה" (ישעיה ה, 3)
10. [אישים] אנשים, כאמור בפסוק: "נבזה וַחדַל אִישִים" (ישעיה נג, 3)
11. יצוּר על-אנושי, סוג של מַלאָךְ, כאמור בפסוק: "ואשמע את האיש לבוּש הבדים" (דניאל יב, 7)(ג0.56) מסביר הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ב' הלכה ז') שיש עשר מדרגות של מלאכים, זו למעלה מזו. הגבוהים ביותר נביאים "חיות הקודש", והנמוכים בדרגתם נקראים "אישים" והם המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה ולפיכך נקראים "אישים", כי מעלתם קרובה למעלת דעת בני אדם ( = אנשים). כל המקומות שנזכרים המלאכים בשם "איש" או "אנשים" באים כשהיה להם מגע עם בני אדם, כמו אצל אברהם אבינו, אצל לוט, במאבק עם יעקב ועוד
אִישׁ אדָמָה איכָּר, חקלַאי, כאמור בפסוק: "ויָחֶל נֹח איש האדמה ויטע כָּרֶם" (בראשית ט, 20)
אִישׁ אָוֶון רָשָע, נוכֵל, כאמור בפסוק: "אדם בְּלִיַעַל איש אָוֶן" (משלי ו, 12)
אִישׁ אִישׁ כל אחד, כאמור בפסוק: "ושָׂמוּ אותם איש איש על עבודתו" (במדבר ד, 19)
אִישׁ אלוֹהִים אדם קדוש, נביא, כאמור בפסוק: "מֹשֶה איש האלֹהים" (דברים לג, 1) איש האלוהים ניחן בסגולות על-אנושיות כגון היכולת לרפּא, כאמור בפסוק: "...לפני הנביא אשר בשֹמרון אז יֶאסֹף אֹתוֹ מִצָרַעתוֹ" (מלכים ב' ה, 3). כן ניחן ביכולות להקים את המת, כאמור בפסוק: "... חלה בן האשה... ותשב נפש הילד..." (מלכים א' יז, (17-23 להכות במחלות, להביא מיתה, לבשׂר, בּשׂורות ועוד. לכן לעִתים הוא זוהה עם הנביא. המוּשׂג קיבל משמעות חדשה המורה על הקִרבה המיוחדת אל האלוהים, כאמור בפסוק: "כי כן מצות דוד איש האלֹהים" (דברי הימים ב' ח, 14)
אִישׁ אמוּנוֹת איש אמת נאמן, אדם יָשָר הנושׂא ונותן באמונה, כאמור בפסוק: "איש אמונות רַב ברָכות" (משלי כח, 20)
אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת 1. מומחים לבניין אֳניות 2. סַפָּנים, כאמור בפסוק: "אנשי אֳנִיות יודעי היָם" (מלכים א' ט, 27)
אִישׁ אַף כעסן, רגזן, כאמור בפסוק: "איש-אַף יְגָרֶה מָדוֹן" (משלי כט, 22)
אַנְשֵׁי בּוֹגְדוֹת רשעים, הבוגדים בה', כאמור בפסוק: "נביאיה פוחזים אנשי בּוגדות" (צפניה ג, 4)
אַנְשֵׁי בְּרִיתוֹ איש שכּרתו עִמו ברית ובָטַח בָּהֶם, כאמור בפסוק: "כל אנשי בריתך...אנשי שלֹמֶךָ" (עובדיה 7)
אִישׁ בְּשׂוֹרָה מבַשֵׂר טובות, מֵביא בשׂורות טובות, כאמור בפסוק: "לא איש בשורה אתה היום" (שמואל ב' יח, 20)
אַנְשֵׁי גְּאוּלָתוֹ אחים, קרובי משפחה שיש להם זכות גאולה (של קרקעות), כאמור בפסוק: "אַחֶיךָ אַחֶיךָ אנשי גְאֻלָתךָ" (יחזקאל יא, 15)
אִישׁ דְּבָרִים דַבְּרָן, יודע לדַבֵּר נָאֶה, כאמור בפסוק: "לא איש דברים אנכי... כי כבַד פֶּה וכבַד לשון אנכי" (שמות ד, 10)
אִישׁ דָּמִים רוצח, שופֵך דם, כאמור בפסוק: "צֵא צֵא איש הדָמים" (שמואל ב' טז, 7)
אִישׁ דַּעַת בעל דַעַת, חָכָם, כאמור בפסוק: "ואיש דַעַת מְאַמֶץ כֹּח" (משלי כד, 5)
אִישׁ הַבֵּינַיִים גיבּור נבחר מתוך מחנֶה, היוצא לדו־קרב עם נבחר האויב ועומד בין שני המחנות, כאמור בפסוק: "ויצא איש הבֵּנַיִם ממחנות פלִשתים" (שמואל א' יז, 4)
אִישׁ הָרוּחַ נביא, שרוּח ה' שורָה עליו, כאמור בפסוק: "אוִיל הנביא משֻגָּע איש הרוּח" (הושע ט, 7)
אַנְשֵׁי הַשֵּׁם .1 גיבּורים מפוּרסמים 2. הידועים בשמותיהם 3. אנשי שיממון, ששָממוּ את העולם, כאמור בפסוק: "הגבורים אשר מעולם, אנשי הַשֵם" (בראשית ו 4)
אַנְשֵׁי הַתָּרִים סוחרים התָרִים ומחפשׂים אַחַר סחורה מיוחדת או זולה, כאמור בפסוק: "לבד מאנשי התָּרִים ומִסחַר" (מלכים א' י, 15)
אִישׁ זְרוֹעַ תַקיף, אַלָם, בעל אֶגרוף, כאמור בפסוק: "ואיש זרועַ לו הארץ" (איוב כב, 8)
אִישׁ חַיִל בּן חַיִל, גיבּור, כאמור בפסוק: "כל שָמֵן וכל איש חָיִל" (שופטים ג, 29)
אַנְשֵׁי חַיִל .1 ראויים לשׂררה 2. בקיאים באוּמנוּתם 3. עשירים, כאמור בפסוק: "ואִם ידעת יש בָם אנשי חַיִל" (בראשית מז, 6)
אִישׁ חֵיקָהּ בַּעלהּ, כאמור בפסוק: "תֵרַע עינה באיש חֵיקָהּ" (דברים כח, 56)
אִישׁ חֵמָה, חֵמוֹת כעסן, אדם שהוא נוח לכעוס, כאמור בפסוק: "איש חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן" (משלי טו, 18), "איש חֵמוֹת" (משלי כב, 24)
אִישׁ חמוּדוֹת אדם נֶחמָד וחביב על כל רואָיו, כאמור בפסוק: "אַל תִירָא איש חמוּדוֹת" (דניאל י 11)
אִישׁ חָמָס, חמָסים גַזלָן, רָשָע, כאמור בפסוק: "איש חָמָס רָע" (תהילים קמ, 12); "אִישׁ חמָסִים" (שמואל ב' כב, 49)
אִישׁ חֶסֶד נָדיב, עושֶׂה צדָקה וחסד, כאמור בפסוק: "גומֵל נפשו איש חָסֶד" (משלי יא, 17)
אִישׁ חַסְדּוֹ איש בביתו, הנאמן לו אף בעֵת צרתו, כאמור בפסוק: "רָב אדם יִקְרָא איש חסדו" (משלי כ, 6)
אִישׁ חסִידוֹ איש שהוא חסידך, חסיד של ה', כאמור בפסוק: "תֻמֶיךָ ואוריך לאיש חסידֶך" (דברים לג, 8)
אִישׁ חֶרְמוֹ האיש שהֶחרים, שגזר עליו מיתה, כאמור בפסוק: "יען שִלַחְתָ את איש חֶרְמִי" (מלכים א' כ, 42)
אִישׁ יְמִינוֹ לשֶבַח: איש העומד לימינו, שהבטיח לעמוד לימינו; או לגנאי: שתענישני בימינך, כאמור בפסוק: "תְהי ידך על איש ימינֶךָ" (תהילים פ, 18)
אִישׁ כָּזָב שקרן, דובר כזבים, כאמור בפסוק: "וטוב רָש מאיש כָּזָב" (משלי יט, 22)
אַנְשֵׁי לֵבָב חכמים, כאמור בפסוק: "לָכֵן אנשי לֵבָב שִמעוּ לי" (איוב לד, 10)
אַנְשֵׁי לָצוֹן .1 לועגים בדברי ליצָנוּת 2. מדברים במליצוֹת ובמשָלים, כאמור בפסוק: "שִמעוּ דבר ה' אנשי לָצוֹן" (ישעיה כח, 14)
אִישׁ לָשׁוֹן מלשין, הולך רָכיל, כאמור בפסוק: "איש לשון בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ" (תהילים קמ 12)
אִישׁ מָגֵן שומר ראש, הנושׂא מָגֵן לפני אדוניו, כאמור בפסוק: "ומַחסֹרך כאיש מָגֵן" (משלי ו, 11 - כד, 34)
אִישׁ מָדוֹן אדם הנמצא בריב עם אחֵרים, אדם המסוכסך עם הבריות, כאמור בפסוק: "איש ריב ואיש מָדוֹן לכל הארץ" (ירמיה טו, 10)
אִישׁ מִדיָינִים אדם המחַרְחֵר ריב, מעורֵר מריבה, כאמור בפסוק: "ואיש מִדיָנִים לחַרְחֵר רִיב" (משלי כו 21)
אִישׁ מָוֶות בֶּן-מָוות, אדם שנגזר דינו למיתה, כאמור בפסוק: "כי איש מָוֶת אתה" (מלכים א' ב, 26)
אַנְשֵׁי מָוֶות חייבי מיתה, כאמור בפסוק: "כי אִם אנשי מָוֶת לַאדֹנִי" (שמואל ב' יט, 29)
אַנְשֵׁי מוֹפֵת .1 שנעשׂה מוֹפֵת לנגד עיניהם 2. נביאים, שעושים מופתים, כאמור בפסוק: "כי אנשי מופֵת הֵמָּה" (זכריה ג, 8)
אִישׁ מְזִימוֹת אדם המחַשֵב תמיד לעשׂות רָע, כאמור בפסוק: "ואיש מזימות יַרשִיעַ" (משלי יב, 2)
אִישׁ מַחְסוֹר עָני, חסַר כּול, כאמור בפסוק: "איש מחסוֹר אוהב שִׂמְחָה" (משלי כא, 17)
אִישׁ מִידָה איש המצטיין במשקל גופו ובגובהו, כאמור בפסוק: "ויהי איש מִדָּה" (דברי הימים א' כ, 6)
אַנְשֵׁי מִידָה, (מידות) אנשים גבוהי קומה, כאמור בפסוק: "כּוּש וסְבָאִים אנשי מִדָּה" (ישעיה מה, 14); "אַנְשֵׁי מִידוֹת" כאמור בפסוק: "וכל הָעָם... אנשי מִדּוֹת" (במדבר יג, 32)
אִישׁ מַכְאוֹבוֹת אדם חולָני, בעל ייסוּרים, כאמור בפסוק: "איש מַכאובות וידוּע חולי" (ישעיה נג 3)
אַנְשֵׁי מְלָאכָה מוּמחים, כאמור בפסוק: "אנשי מלָאכָה לעבֹדתם" (דברי הימים א' כה, 1)
אִישׁ מִלְחָמָה לוחֵם, מנוּסֶה בשׂדה הקרב, כאמור בפסוק: "והוא איש מלחמה מנעוריו" (שמואל א' יז, 33)
אַנְשֵׁי מִלְחָמָה חיילים לוחמים, כאמור בפסוק: "אנשי המלחמה" (במדבר לא, 28)
אִישׁ מִלְחָמוֹת שׂונֵא של מישהו, עושׂה איתו מלחמות, כאמור בפסוק: "כי איש מלחמות היה הדדעזר" (שמואל ב' ח, 10)
אַנְשֵׁי מִלְחַמְתּוֹ אנשים העושים עִמו מלחמה, כאמור בפסוק: "כאַין וכאֶפֶס אנשי מִלְחַמְתֶךָ" (ישעיה מא, 12)
אִישׁ מְנוּחָה שיִזכּה למנוחה ולא יצטרך או לא יִרצֶה להילָחֵם, כאמור בפסוק: "הוא יהיה איש מנוּחה" (דברי הימים א' כב, 9)
אַנְשֵׁי מִסְפָּר אנשים ספוּרים, מעַטים, שקל לסָפרם, כאמור בפסוק: "והותַרתי מהם אנשי מִסְפָּר" (יחזקאל יב, 16)
(ג0.52)אַנְשֵׁי מַעשֵׂהוּ אנשי רכוּשו או: האנשים שעשָׂאם ה' ( = כל בני האדם), כאמור בפסוק: "לָדַעַת כל אנשי מַעשֵׂהוּ" (איוב לז, 7)
(ג0.52)אַנְשֵׁי מַצָּבָה אנשי המִשמר המוּצָבים, כאמור בפסוק: "ויענוּ אנשי המַצָּבָה את יונתן" (שמואל א, יד, 12)
(ג0.52)אַנְשֵׁי מַצּוּתוֹ אנשים העושים עִמו מַצה ומריבה, כאמור בפסוק: "תבַקשֵם ולא תִמצָאֵם אנשי מַצֻּתֶך" (ישעיה מא, 12)
(ג0.52)אִישׁ מַרְאֶה בעל פרצוף גדול מטיל אֵימה, כאמור בפסוק: "הִכָּה...איש מַרְאֶה" (שמואל ב' כג, 21)
(ג0.52)אִישׁ מִרְמָה רַמַאי, נוכֵל, כאמור בפסוק: "מֵאִיש מִרמה ועַוְלה תפַלטֵני" (תהילים מג 1)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה