1. נקבה של איש, בייחוד נשוּאה, כאמור בפסוק: "כי אשה יְפַת מראֶה אָתְּ" (בראשית יב, 11)(ג0.56) על-פי החוק במקרא אישה שאינה נשואה כפופה לאביה, שהשׂיא אותה, ובאין אב עשה זאת אחיה הגדול (בראשית כד, (50-51 לפעמים היה צורך. בהסכמתה של האישה (בראשית כד, (57-58 אישה. שהתגרשה או התאלמנה חזרה לבית אביה ולרשותו (ויקרא כב, 13). עד נישואיה האב היה מֵפֵר את נדריה (במדבר ל, 6), וזכות זו עברה לבעלה עם נישואיה. על האישה חלים דיני טומאה בתקופת הווסת (ויקרא, טו, (19-24 ולאחר לידה (ויקרא, יב, (1-
8. האישה יכלה ליטול חלק פעיל בחיי הדת והחברה כגון להגיע לדרגת נביאה, כגון מרים (שמות טו, (20-21 דבורה (שופטים ד, (4-9 חולדה (מלכים ב', כב, (14-20 בעבודת המשכן לא נטלה האישה חלק.. אישה ישראלית יכלה לעלות למקדש, להתפלל וליטול חלק בפולחן (שמואל א' א, (4-5 נכללה. במצוות "הקהֵל" (דברים לא, 12). האישה כאם זוכה להערצה רבה ומִצווה לכבדה (שמות כ, 12). האישה הייתה אחראית לילדיה ולביתה, הכינה בגדים (משלי לא, 19), הכינה מזון (בראשית, כז, 9) ואפתה לכבוד אורחים (בראשית יח, 6). לנשים היה תפקיד חשוב גם במסגרת טקסי הנישואין והקבורה. הן היו המקוננות למת (ירמיה, ט, (16-17 הנשים יצאו לקבל את הגברים בשובם. מהקרב. (שמואל א' יח, (6-8 היו נשים חכמות. שנעזרו בעצתן (שמואל ב' יד). גם במלחמה עזרו הנשים, כגון דבורה המעודדת את ברק (שופטים, ד, 4) ויעל שהרגה את סיסרא (שופטים ד, (17-
21. נשים חזקות פעלו בתוקף מעמדן המלכותי, כגון איזבל (מלכים א' יח-יט) ועתליה (מלכים ב', יא). היחס לאישה במִקרא הוא דוּ־ערכי: מצד אחד הוא מזהיר מפני "אשת כסילות" (משלי, ט, 13), ומצד אחר שר שיר תהילה לאשת חַיִל (משלי, לא, 31-10)
2. (בהשאלה) כינוי לגבר חלש, מוג לב, כאמור בפסוק: "נשתה גבורתם היו לנָשִים" (ירמיה נא, 30)
3. הנקבה בבעלי החיים, כאמור בפסוק: "שבעה שבעה איש ואִשְתוֹ" (בראשית, ז, 2)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה