שרטוט או סרטוט? | מילון אבניאון

הכתיב המומלץ הוא סרטוט – בסמ"ך, אולם הרוצה לדבוק בכתיב שרטוט – בשי"ן, אינו טועה.

הכתיב בשי"ן הוא הכתיב המקורי של המילה ושל דומותיה (פרשׂ, תפשׂ, משׂור). הכתיב באות ש דווקא (ולא באות ס) מלמד שמלכתחילה השי"ן השמאלית הייתה קרובה בהגייה דווקא לשי"ן הימנית ולא לסמ"ך. אולם בתקופת בית שני נזדהתה ההגייה של הסמ"ך ושל השי"ן השמאלית. 

כבר בלשון המקרא יש ניצנים לתהליך הזה, ואפשר למצוא במקרא מילים שנכתבות הן בשׂי"ן והן בסמ"ך: "קשת יהונתן לא נשׂוג אחור" (שמואל ב א, כב) לעומת "לא נסוג אחור ליבנו" (תהלים מד, יט); "וכמַשׂמרות נטועים" (קהלת יב, יא) לעומת "במסמרות ובמקבות יחזקום" (ירמיה י, ד).

בתקופת לשון חז"ל הכתיב בסמ"ך נפוץ הרבה יותר מאשר בלשון המקרא, ואפשר למצוא מילים שנכתבות בלשון המקרא בשי"ן ובלשון חז"ל בסמ"ך: משור בלשון המקרא לעומת מסור בלשון חז"ל; מאורָשׂה בלשון המקרא לעומת מאורסת בלשון חז"ל. במילים לא מקראיות נמצא לרוב כתיב בסמ"ך ולא בשׂי"ן.

האקדמיה ללשון החליטה להמשיך את הקו העולה מן המעבר מלשון המקרא ללשון חז"ל ולדבוק בכתיב בסמ"ך ככל האפשר. מכאן ההמלצה על הכתיב סרטוט על פני שרטוט.

מעבר לכך, ההמלצה של האקדמיה על הכתיב בסמ"ך היא גם כאשר קיימים בעברית שני שורשים – אחד בסמ"ך ואחד בשׂי"ן – שיש להם משמעויות שונות. כך למשל, האקדמיה ממליצה על הכתיב תָּפַס הן במשמעות תפיסה פיזית והן במשמעות תפיסה מופשטת; ועל הכתיב פָּרַס הן במשמעות חיתוך והן במשמעות פיזור.