ליהנות או להנות? | מילון אבניאון

אז איך אומרים: ליהָנות או להֱנות?

הצורה התקנית היא ליהָנות (ובניקוד מלא: לֵהָנוֹת) – בתנועת A בה"א, ולא להֱנות – בתנועת E בה"א (כמו "לאפות").

הצורה היא שם הפועל של נֶהֱנָה, מבניין נפעל. אם נשווה את הפועל "נהנה" לפועל עם שורש דומה בבניין נפעל – נִרְאָה, נקבל את שם הפועל להירָאות (ובניקוד מלא: לְהֵרָאוֹת). ההשוואה מלמדת שהאות הראשונה של השורש צריכה להיות בתנועת A ולא בתנועת E: ליהָנות.

אבל שימו לב שאם ההקבלה בין הפעלים הייתה מלאה, היינו מצפים ששם הפועל יהיה לְהֵיהָנוֹת (ובניקוד מלא: לְהֵהָנוֹת). לאן נעלמה הה"א הראשונה? הה"א נשלה, והלמ"ד שלפניה קיבלה את הניקוד שלה: לְהֵהָנוֹת > לֵהָנוֹת. התופעה הזאת מתרחשת באופן קבוע במילים מיודעות (מילים שמתחילות בה"א הידיעה: הַבַּיִת, הַשִּׂמְלָה) שמוסיפים להן אחת מאותיות השימוש כל"ב. כך, למשל, במקום לומר בְּהַבַּיִת או לְהַבַּיִת אומרים בַּבַּיִת, לַבַּיִת, ובמקום כְּהַמּוּבָן אומרים כַּמּוּבָן.

עובדה מעניינת היא שבלשון חז"ל יש דוגמאות רבות לנשילה של הה"א בשם הפעולה של בניין נפעל, לא רק בפועל "נהנה" הנידון כאן. כך, למשל, במקום להישבע נמצא לישָבע (להישבע > לישָבע), במקום להישאל נמצא לישָאל (להישאל > לישָאל), ובמקום להיעשות נמצא ליעָשות (בדיוק כמו ליהָנות).

האם אפשר להסביר את מקורה של ההגייה הלא תקנית לֶהֱנוֹת? בגלל התופעה של השמטת הה"א, שאינה רווחת כיום בשורשים מבניין נפעל, נראה שצורת שם הפועל ללא הה"א נדמתה כצורה מבניין קל ולכן הושוותה לצורות שם פועל אחרות מבניין זה, כמו לֶאֱפוֹת. אלא שהצורה "לאפות" שייכת לבניין קל ולפועל אָפָה, ואילו הצורה שאנו דנים בה שייכת לבניין נפעל ולפועל נֶהֱנָה. לכן אין מקום להשוואה בין צורות שם הפועל של שני הפעלים.