מילון עברי-עברי
| איש העַכבָּרוש [עח]
כינויו של אחד ממטופליו של פרויד שתואר כנירוטי אובססיבי
| איש הפָכים
ראה: איש תַהפּוּכות
| איש הצַעַר [עח]
דמות פולחנית מסוף ימי הביניים המתארת את ישו אחרי מותו ניצב ו.. | איש הַר הבַּיִת [תמ]
הממונה על כל המשמרות ששמרו בבית המקדש, בין של משמרות הכוהנים.. | אִישׁ הָרוּחַ [תנ]
נביא, שרוּח ה' שורָה עליו, כאמור בפסוק: "אוִיל הנביא משגָּע .. | איש השוּרה [עח]
חייל או חבר בארגון צבאי
| איש השֶלֶג [עח]
יצור אגדי החי על-פי הסברה במרומי ההימלאיה, ששם צולמו טביעות .. | אִישׁ הַשָּׁעָה [עח]
איש חשוב, שהכול מדברים עליו באותה שעה. דמות ששמה נישא בפי כו.. | איש זַעַם [עח]
כעסן (ספרותי)
| איש זרועַ [תנ]
אָלים, גברתן, אדם תקיף (גם: בַּעַל זרועַ): ואיש זרועַ לו האר.. | איש חֶברה [עח]
מעורב עם הבריות, אדם חברותי
| אישׁ חֶברה [עח]
אדם חברותי, אדם המעורב בבריות
| איש חידות [עח]
אדם מסתורי ומוזר (ספרותי)
| אישׁ חידוֹת [עח]
אדם מוזר, מסתורי, איש-פלא
| אִישׁ חַיִל
1. [תנ] בּן חַיִל, גיבּור, לוחם מצטיין: ואם ידעת ויש בהם אנש.. | אִישׁ חֵיקָהּ [תנ]
בַּעלהּ, בעל האישה: "תֵרַע עינה באיש חֵיקָהּ" (דברים כח, 56).. | אִישׁ חֵמָה, חֵמוֹת [תנ]
כעסן, אדם שהוא נוח לכעוס, כאמור בפסוק: "איש חֵמָה יְגָרֶה מָ.. | איש חֵמה (חֵמות) [תנ]
כעסן, אדם נוח לכעוס: איש חמה יגרה מדון (משלי טו 18); ואת איש.. | אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן
(על יסוד משלי טו 18) הממהר להתרגז גורם לריב
| אִישׁ חמוּדוֹת [תנ]
אדם נֶחמָד וחביב על כל רואָיו: אַל-תִּירָא אִישׁ-חֲמֻדוֹת שָ.. | אִישׁ חֵמות [עח]
רגזן (משלי טו 18)
| אִישׁ חָמָס, איש חמָסים [תנ]
גַזלָן, רָשָע, חמסן, רוצח: איש חָמָס רָע (תהילים קמ, 12); אִ.. | איש חֶסֶד [תנ]
עושה חסד, מיטיב, נדיב, בעל צדקה: הצדיק אבד... ואנשי חסד נאספ.. | אִישׁ חֶסֶד [תנ]
נָדיב, עושֶׂה צדָקה וחסד, כאמור בפסוק: "גומֵל נפשו איש חָסֶד.. | אִישׁ חַסְדּוֹ [תנ]
איש בביתו, הנאמן לו אף בעֵת צרתו, כאמור בפסוק: "רָב אדם יִקְ.. | איש חָצֵר .1 [עח]
מקורב לשליט, מקורב לחצר המלוכה
2. [תמ] עובד בארמונו של השל.. | איש חָרון
כעסן, רגזן, רתחן
| אִישׁ חֶרְמוֹ [תנ]
1. האיש שהֶחרים, שגזר עליו מיתה, כאמור בפסוק: "יען שִלַחְתָ .. | איש יָווה
שֵם שניתן לשרידים של הומו אֶרֶקטוּס (האדם הזקוף), שהובאו מיו.. | אִישׁ יְמִינוֹ [תנ]
לשֶבַח: איש העומד לימינו, שהבטיח לעמוד לימינו; או לגנאי: שתע.. | אִישׁ כָּבֵד [תנ]
1. איש שמן, כבַד תנועה (על יסוד שמואל א ד 18)
2. אדם המטריד .. | אִישׁ כָּזָב
שקרן, דובר כזבים, כאמור בפסוק: "וטוב רָש מאיש כָּזָב" (משלי .. | אִישׁ כִּלְבָבוֹ
(על יסוד שמואל א יג 14) איש שדומה לו, מוצא חן בעיניו
| איש כִּלבָבי
איש לפי רוחי, כפי שאני מחבב: השכן החדש הוא איש כלבבי, יש בו .. | איש לֹא מִתְיַצֵּב בְּפָנָיו
אף אחד אינו מתנגד לו (על יסוד דברים ז 24)
| איש לאוהלו, אִישׁ לְאָהֳלוֹ [עח]
1. כל אחד למקומו
2. כל אחד לנפשו (בהשראת שמואל ב, כ',1)
אנגל.. | איש לֵב [עח]
.1 נבון, חכם, המבין ללב הזולת
2. בעל רגש, רחמן (גם: איש לב.. | אִישׁ לֵבָב [לֵב]
אדם חכם, נבון ופיקח; (גם בהוראה) בעל רחמים, בעל רגש ויחס טוב.. | אִישׁ לְפִי מַהלָלוֹ
(מַהלָל = שֶׁבח, דברי הַלל) מַכּירים טבעו של אדם לפי מה שה.. | איש לָצון [תנ]
לגלגן, חומד לצון, לץ: אנשי לצון מושלי העם הזה (ישעיה כח 14)
.. | אִישׁ לָשׁוֹן
1[עח]
1. בקי בלשון, בַּלשָן, מוּמחה בתורת הלשון ודקדוּקה
2. פּטפטן.. | אִישׁ לָשׁוֹן
2[תנ]
מַלשין, הולך רָכיל, מוציא דיבה: איש לשון בל יכּון בארץ (תהיל.. | איש מָגֵן [תנ]
1. אדם העוסק בהגנה: ובה כמהלך ראשך ומחסורך כאיש מגן (משלי ו .. | אִישׁ מָדוֹן [מְדוֹנִים] [מְדָנִים] [תנ]
איש ריב, גורם לקטטות, סכסכן, אדם שאנשים רבּים רָבים אתו: אוֹ.. | אִישׁ מִדּוֹת
(על יסוד במדבר יג 32) (במקור) משִׁכמו ומעלה, גבוה מאוד; 2. (.. | אִישׁ מִדיָינִים [תנ]
אדם המחַרְחֵר ריב, מעורֵר מריבה, כאמור בפסוק: "ואיש מִדיָנִי.. | איש מדָנים
ראה: איש מָדון
| איש מַדָע [עח]
חוקֵר, מַדעָן
| איש מָוֶות [תנ]
בן מוות, חייב מיתה: איש מוֶת אתה (מלכים א' ב 26)
| אִישׁ מָוֶות [תנ]
בֶּן-מָוות, אדם שנגזר דינו למיתה, כאמור בפסוק: "כי איש מָוֶת..
מילון אבניאון - מילון עברי עברי