השם נכנס לעברית, כמו שאר חודשי השנה, באמצעות העולים מבבל. מקור המילה אכדית: nisannu = ניצנים, משומרית, והוא החודש בו נפתחים הניצנים בטבע. מכונה גם: ראש חודשים וחודש האביב.
שם החודש הראשון בלוח השנה הבבלי (nisannu). משמעו ביכורי העץ והשדה. במקרא מכונה החודש "רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב, ב) ונאמר עליו "רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שם). כן הוא נקרא "חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות כג, טו). במגילת אסתר נזכר חודש ניסן לצד ציון מספרו: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן" (ג, ז). (על פי פרסומי האקדמיה ללשון)
אוחסַן, אוכסַן, בולְבְסָן, דורְסָן, הוחסַן, הַסְסָן, הַרְסָן, חוסַן, חַמְסָן, טִיסָן, טַכְסִיסָן, טַפְסָן, יאוחסַן, יְאוכסַן, יוחסָן, יוחסַן, יחוסַן, יַחסָן, כִיסָן, כַעסָן, כַרְטִיסָן, לוכְסָן, לַעסָן, מְאוחְסָן, מְאוכְסָן, מוחְסָן, מוכְסָן, מְחוסָן, מַחְסָן, מְלוכְסָן, מְרוסָן, נִיסָן, סַנְסַן, עַכְסָן, פולְמוסָן, פַייְסָן, פִנְקְסָן, פַסְפְסָן, פַרְדְסָן, קִרְקְסָן, רוכְסָן, רָסָן, תְבוסָן, תַכְסִיסָן, גִיסָן, טַיְסָן, טַייסָן, סִיסָן, פַיְסָן, תְרִיסָן, רִיסָן
להרחבה ראה:
גבהן,
גבן,
אבובן,
אגן,
אבדן,
בזבזן,
אקדחן,
בוחן,
אוקטן,
אוריין,
אבקן,
אהלן,
אומן,
דוברמן,
אונן,
דורסן,
אופנוען,
יען,
אולפן,
אגרופן,
אצן,
ג'ריקן,
אקרן,
באשן