קיץ פירוש

1. [תנ] עונת החַמה (העונה ההופכית לחורף): וקֹר וָחֹם וקַיִץ וָחֹרף (בראשית ח, 22); חצי סיוון, תמוז וחצי אב - קיץ (בבא מציעא קו:); עונת הקיץ היא האהובה עליה ביותר
2. [תנ] כּינוּי לפֵרות שהבשילו - בעיקר תאֵנים: אִספוּ יַיִן וקַיִץ ושֶמֶן ושִימוּ בִּכלֵיכֶם (ירמיה מ, 10); הנודר מן הקיץ אין אסור אלא מן תאנים בלבד (תוספתא נדרים ד, א)
3. [תמ] פעולת איסוף התאנים, בדומה לשמות פעולה אחרים במשקל זה, כגון דַּיִשׁ, צַיִד: עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ (ירמיהו ח, 20)
אנגלית: summer

***