1. [תנ] כּלי להתקפה או להגנה: ואתכם הרכב והסוסים ועיר מבצר והנֶשֶק (מלכים ב' י, 2); מחסן נֶשֶק
2. [עח] (בהשאלה) אמצעי במאבקים עִניינִיִים ובוויכּוּחים מוּפשטים: הידע שלו היה נשקו למול טיעוניהם
3. [יב] נשיקה: ומכוח נִשקי צעקה "אהה" (ספרות ימי הביניים)
אנגלית: weapon, kiss
***
[ש"ע; ז'; נְשקים, נֶשֶק-, נִשקו] <נשק>
מקור המילה נשק (אטימולוגיה)
מאוגריתית, שפה שמית המיוחסת למאות 13-15 לפה"ס. השפה התפרסמה בזכות כתובות שנכתבו על חֵמָר בכתב היתדות
חֵשֶק, מֶשֶק, נֶשֶק, עושֶק, אוחֵז בנֶשֶק, הַכתָפַת נֶשֶק, דיגול נֶשֶק, אָח לַנֶשֶק, בֵית נֶשֶק, טוהַר הנֶשֶק, מַחסַן נֶשֶק, פֵירוק נֶשֶק, עֶמדַת נֶשֶק, שביתַת נֶשֶק, שילוב נֶשֶק, נושֵׂאת נֶשֶק
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה