1. הנקבה שבבני אדם (בגיל הבגרות): לזאת יקָרא אִשה (בראשית ב, 3)
2. (בזיקה לאיש) בת הזוג בנישואים: ותשאר האִשה משני ילדיה ומאישהּ (רות א, 5); אישה מספרת עם בעלה (ברכות ג.); התייר בא ארצה במיוחד כדי למצוא אישה
3. כל אחת: ושאלה אישה משכנתה (שמות נ, 23)
4. (בסמיכות) השם בא להורות על תכונה (אשת חן, אשת מדנים וכדומה): אשת חַיִל עטֶרֶת בעלה (משלי יב, 4)
5. (בהשאלה) כינוי לגבר חלש, מוג לב: נשתה גבורתם היו לנָשִים (ירמיה נא, 30)
6. הנקבה בבעלי החיים: שבעה שבעה איש ואִשְתוֹ (בראשית ז, 2)
אנגלית: woman, wife
***
[ש"ע; נ'; אֵשֶת-; נָשים, נשֵי-, נשות-, אִשתו]
מקור המילה אישה (אטימולוגיה)
מאוגריתית, שפה שמית המיוחסת למאות 15-13 לפה"ס. בסיס המילה הוא השורש <אנש>, כאשר הנ' לעיתים נסתרת ולעיתים מתגלה, כמו בצורות הריבוי אנשים ונשים, אנוש וכדומה. במקום אחד בלבד מופיעה במקרא צורת הריבוי 'אִשֹת': כֵּן בָּאוּ אֶל אָהֳלָה וְאֶל אָהֳלִיבָה אִשֹּׁת הַזִּמָּה (יחזקאל כג, 44) אך רוב החוקרים סבורים שזה שיבוש
אישה
[ש"ע]
1. אֵם , בַּחוּרה , בַּת , בּתוּלה , חַווה , נַערה , נקֵבה , עלמה , ריבה [שדה סמנטי: מִשפָּחה, נקֵבה] | ניגודים: איש, גֶבֶר
. אדונה , אדונית , אַחַת , בַּיִת , בַּעלַת בַּיִת , בַּת-זוּג , גבירה , גבֶרֶת , זוּגה , חבֵרה , ידידה , מישֶהי , מַלכּה , מָרה , נקֵבה , עֵזֶר , פּלונית , צֶלַע , רַעיה , שֶגֶל | ניגודים: שפחה
3. אָמה , מאַהֶבֶת , פּילֶגֶש
אדישה, הישה, אישה, גלישה, גמישה, אשישה, חדישה, חמישה, כבישה, ישישה, מובישה, מבישה, לבישה, מורישה, מַדגישה, מַדבישה, מַגדישה, מַבאישה, מַגישה, מַגמישה, מַגעישה, מַאנישה, מַברישה, מַחלישה, מַחרישה, מַכישה, מַכפישה, מחישה, מַלבישה, מַמחישה, מַלחישה, מַפגישה, מַעבישה, מַענישה, מַפרישה, מַשלישה, מַשרישה, מַרגישה, מַרחישה, מַרעישה, מַקדישה, מַקישה, מַקלישה, מַקרישה, ממישה, לקישה, עישׂה, פלישה, ענישה, תיישה, שָלישה, שישה, שמישה, תלישה, תשישה, שרישה, נגישה, נישה, נפישה, רגישה, רעישה, רשישה, קשישה, קרישה, נישא, נישׂא, ישע, אֵזור כמישה, בֵית חבישה, בַעַל אישה, חֶשבון לפי דרישה, חקירה ודרישה, ילוד אישה, כלֵי נקישה, מודֵד לו בִכפישה, מוט גלישה, צופֶן גישה, תַשלומֵי אַרבָעה וַחמישה
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה