מנדט פירוש

1. יִיפּוּי כוח, הרשאה: השגריר קיבל מנדט לייצג את מדינתו;
2. מינוּי שניתן למדינה לשלוט באֶרץ כּבוּשה כדי להשליט בה סדרים: המנדט הבריטי על ארץ ישראל פג עם קום מדינת ישראל;
3. קול בבית הנבחרים או בוועידה: יש לו מנדט בוועידה, ועליו להשתמש בו ולהצביע
4. הסמכות הניתנת על־ידי צד אחד לצד שני לפעול בשמו של האדם שנתן את ייפוי הכוח (גם: ייפוי כוח)
אנגלית: mandate

***