נפש פירוש

שורש של הערכים: הַנפָּשה, נופֵש, נופֶש, ניפֵּש, נֶפֶש

***

1. [תנ] (בפילוסופיה ובפסיכולוגיה) נשמה, רוּח החיים, כל מה שאינו כלול ב"גוף"- מחשבות, רגשות, יצרים וכדומה: וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית ב, 7);
2. [עח] רֶקע התפיסות, התחוּשות והרעיונות שבּתוֹדַעת האדם, כגון: מחלת נֶפש;
3. [תנ] נשימה: וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁה כִּי מֵתָה (בראשית לה, 18)
אנגלית: spirit

***

רצון, שכן הנפש נחשבה למקום ששוכנים בו רגשותיו של האדם ובכללם רצונו, כגון בביטוי: ממה נַפשָך, אם יש את נפשך לדעת
אנגלית: desire, wish

***

ראו: ניפָּש

***

ראו: נופֵש

***

1. אדם, ילוּד אישה: "כל נפש ארבעה עשר (בראשית מו, 22);
2. גוף אדם חי: "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָמו בְנַפְשוֹ הוא" (ויקרא יז, 14);
3. מישהו, פלוני: "ונֶפֶש כִּי תֶחטָא" (ויקרא ה, 1);
4. [בסמיכוּת, בכינוּיים, בצֵרוּפים: נפש-נפשי, נפשך וכו'] האדם עצמו - פעילותו הפיזיולוגית, חושיו, היצרים והרגשות, המחשבה, התבוּנה, כּושר השיפוּט, החוויות הדתיות, האופי וכד': והָיָה לָךְ למֵשיב נֶפש (רות ד, 15)
אנגלית: soul; body~ somebody

***