_ פירוש

1. (בזואולוגיה) [תנ] בּליטה קָשה ומוארכת של מֵעֵין עצם חלולה בּראש בַּעלֵי חיים מסוּיָמים: אַיִל... נֶאחַז בַּסבַך בּקַרנָיו (בראשית כב, 13); כל שיש לו קרניים יש לו טלפיים, ויש שיש לו טלפיים ואין לו קרניים (נידה ו, ט); השור נגח בו בקרניו
2. [עח] (בגסטרונומיה) מַעטֶה אָפוּי מבָּצֵק בצורת קרן המשמש למילוּי. לדוגמה: קרן גלידה
3.[תנ] כּלי מוּארָך כּקֶרן להחזקת נוזלים או שֶמן: וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן (שמואל א' טז, 13)
אנגלית: horn

***