1. [יב] מקנח, מנגב: והָסֵר הרָעה ודִמעה תִקנוחַ (מלשון הפיוט)
2. [עח] מסיים סעודה
***
[פ'; קונַחַת; קָנַח, יִקנוחַ, לִקנוחַ] <קנח>
לא נמצאו ניבים וצירופים לערך _
מקור המילה _ (אטימולוגיה)
לא נמצאה אטימולוגיה לערך _
לא נמצאה נרדפות וניגודים לערך _
אונֵחַ, גונֵחַ, צונֵחַ, קונֵחַ
קונח פרוש | קונח פירוש | קונח מילון | קונח הגדרה מילונית | קונח מילון עברי | קונח מילון אנציקלופדי | קונח אנציקלופדיה | קונח תרגום
קונח פירוש השם | קונח פירוש המילה | קונח משמעות המילה | קונח ביטויים | קונח דקדוק | קונח לשון | קונח ניבים | קונח אטימולוגיה
קונח מילים נרדפות | קונח ניגודים | קונח חריזה | קונח חרוזים | קונח צירופים | קונח פתגמים | קונח ניבים | קונח תחביר
קונח ביטויים | קונח ציטוטים | קונח ראשי תיבות
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה