_ פירוש

פירוש

אוֹחֵז [תנ] ¹

1. (בּ-) מחזיק, תופס: אחזתיו ולא ארפנו (שיר השירים ג 4); אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטה (ירושלמי ברכות ד, ה); מטפס ההרים אחז בחבל
2. מחַבֵּר, מחַזֵק: ויאחז את הבית בעצי ארזים (מלכים א' ו 10)
אנגלית: hold; reinforce

דקדוק למילה _

[פ'; אוחֶזֶת; אָחַז, יֶאחוז וגם יֹאחַז, לֶאחוז]

ביטויים עם המילה _

← אחזתו תקפתו צינה
← שניים אוחזים בטלית
← טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

אכדית. שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום. האכדית היא השפה השמית היחידה שנשתמרה בכתב מהתקופות הקדומות ביותר.

מילים נרדפות למילה _

אוחֵז
[פ']
1. אָדוּק , אובֵק , אודֵק , גוזֵל , חובֵק , חוטֵף , חומֵס , כּובֵש , לוכֵד , לופֵת , לוקֵחַ , מגַפֵּף , מהַדֵק , מחַבֵּק , מַחזיק , מלַפֵּף , מצַמֵד , מַצמיד , מַקיף בִּזרועותָיו , משַלֵב , מַתפּיס , מתַפֵּשׂ , קושֵר , תופֵס , תופֵשׂ , מחַבֵּר , מחַזֵק , תומֵך [שדה סמנטי: אחיזה] | ניגודים: מַרפֶּה, משליך

2. בָּא עַל , מַקיף , מִשתַלֵט , תוקֵף [שדה סמנטי: אלימות]

3. נוקֵט , סובֵר [שדה סמנטי: הסבר]

חרוזים למילה _

אוחֵז, אִיחֵז, הִתאַחֵז, יֵיאָחֵז, להֵיאָחֵז, מַאחֵז, מְאַחֵז, מַשחֵז, מִשתַחֵז, מִתְאַחֵז, מִתפַחֵז, פוחֵז, שוחֵז

להרחבה ראה:
מבזבז, גז, בוזז, אוחז, היתז, היקז, עולז, מרמז, גונז, לועז, מתאשפז, אופז, אורז, ארז