_ פירוש

פירוש

אֿוזֶן, אֹזֶן ¹

1. [תנ] איבַר השמיעה ושיווי המשקל בחוּליְיתנים (לרבות האדם):
האוזן רגישה לגלי קול, לכוח משיכת כדור הארץ (גרביטציה) ולתנועה, וכך מזהה מקום של עצמים במרחב: אוזניִם להם ולא ישמעו (תהילים קטו, 6)
אנגלית: ear

דקדוק למילה _

[ש"ע; נ'; אוזֶן-, אוזנַיִים, אוזנֵי-, אוזנו]

ביטויים עם המילה _

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

מאוגריתית, שפה שמית המיוחסת למאות 15-13 לפה"ס, מילה המצויה גם באכדית. שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום. יש הסבורים שהמילה מאזניים והמילה אָזניים שייכות לאותו שורש - ולא היא. המקבילה הערבית של מֹאזְנַיִם היא מִיזַאן ב־ז רגילה, וכך גם בארמית: מוֹזְנָוָן, מוֹזְנַיָּא. יוצא מכאן שהאות ז שבמילה אוזן והאות ז שבמילה מאזניים לא הגיעו מאותו מקור. צורתה הערבית של המילה אֹזֶן היא אֻדְ'ן ובארמית אֻדְנָא. הערבית משמרת את העיצור השמי הקדום ד' (הגייתו כמו th במילה this), ואילו בעברית הוא נעתק דרך קבע ל־ז ובארמית ל־ד. (על יסוד פרסומים של האקדמיה ללשון)

מילים נרדפות למילה _

אוזֵן (תוצאה דומה)
מַקשיב , שומֵעַ [שדה סמנטי: שמיעה]

אוזֶן (תוצאה דומה)
(של כּלי) [ש"ע]
1. יָד , יָדית , מַאחָז , מַחזֵק , קצָוות [שדה סמנטי: ש"ע] 1. יָד, יָדית, מַאחָז, מַחזֵק
2. אוגֶן , בּליטה , גַף , טַבַּעַת , לוּלָאה

חרוזים למילה _

אוזֶן, הַטָיַית אוזֶן, בדַל אוזֶן, בַחצי אוזֶן, אֶבֶן אוזֶן, כבַד אוזֶן, כִלאַחַר אוזֶן, כולו אוזֶן, כורֶה אוזֶן, מַטֶה אוזֶן, מסַבֵר את האוזֶן, מפֶה לאוזֶן, משַבֵר את האוזֶן, סיבור אוזֶן, צוחֵק מֵאוזֶן לאוזֶן, עושֶׂה חור באוזֶן, עָרֶֶל אוזֶן, תופית האוזֶן, שיבור האוזֶן, קַל אוזֶן

להרחבה ראה:
אין, גיבן, הכוון, אבן, אנטיגן, אוגן, מדנדן, אדן, בוהן, אזן, אכן, חותן, בטן, מאיין, התקן, זוקן, תוכן, גובלן, אומבודסמן, אומן, חונן, רנן, מאחסן, חוסן, יען, מדפן, חופן, אופן, מחמצן, מתמרן, אורן, דשן, חושן