1.[תנ] (על אדם מַכבּיד) שדורש מאמָץ להבין אותו או לעשׂות אותו או לסבּוֹל אותו וכד', עקשן, עיקֵש, דַוְוקָאִי: ״מִדַּעְתִּי כי קשֶה אתָּה" (ישעיה מח, 4) (כנֶגד: קַל): ״בוא וּראֵה כמה קשים מזונותיו של אדם״ (שבת נג:); מלחמה קשה;
2. [עח] חמוּר, רציני, מסוּכּן (מצב, מחלה);
3. [עח] [בנסמך] שאינו מִסתגֵל בקלוּת, כגון: קשֵה חינוּך; קשֵה הבנה;
4. [תמ] שאינו עושׂה משהו בקלוּת או במהירוּת: ״קָשֶה לכעוס ונוחַ לרצות - חָסיד, נוחַ לכעוס וקָשֶה לִרצות - רָשע״ (אבות ה, יא)
***