_ פירוש

פירוש

קַשׁ

1.[תנ] קָנים יבֵשים של תבוּאה, גבעולי תבואות וצמחים שקמלו ויָבְשוּ, כאמור בפסוק: "וַיָּפֶץ העם... לְקֹשֵש קַש לַתֶּבֶן" (שמות ה, 12), לְקֹשֵש קַש לַתֶבֶן (שמות ה 12); קַשין ובהן שיבולים (סוכה יג:)
2. [תנ] (בהשאלה) דבר חסר ערך, הנישׂא ברוּח או נשרף בקלוּת, חסַר חשיבוּת כאמור בפסוק: "ובית יוסף להבה ובית עֵשָׂו לְקַש" (עובדיה א 18), שִיתֵמוֹ כַגַלגָל כּקַש לפני רוח (תהילים פג 14)
3. [תנ] הפסולת הנשארת מהתבואה לאחר הדיש: לקַש נֶהֶפכוּ לו לאבנֵי קָלע (איוב מא 20)
4. [עח] (בשוק ההון) דבר שהוא אינו נכון, חסר ערך, או בלתי אחראי מבחינה פיננסית, כגון איש קש. (גם: סרק).
אנגלית: straw

דקדוק למילה _

[ש"ע; ז'; קַש-, קַשים, קַשֵי-, קַשו] <קשש>

ביטויים עם המילה _

← איש קש
← אלמן קש
← דוחה בקש
← הקש ששבר את גב הגמל
← חברת קש
← כקש נידף
← כשל איש הקש
← מאכילו קש
← מפיץ אותם כקש עובר
← נאחז בקש

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

לא נמצאה אטימולוגיה לערך _

מילים נרדפות למילה _

קַש (תוצאה דומה)
גבָבָא , גבָבה , מוץ , נסורֶת , פּסולֶת , חָציר , עֵשֶׂב יָבֵש , שַחַת , תֶבֶן [שדה סמנטי: חַקלָאוּת]

חרוזים למילה _

הוּכַּש, הוּקַש, יוּכַּש, יוּקַש, ימוּקַש, ינוּכַּש, מבוּקָשׁ, מוּכָּשׁ, מוּלקָש, מוּקָשׁ, מלוּקָש, ממוּקָשׁ, מנוּכָּשׁ, מעוּקָשׁ, מַעקָשׁ, מקוּשׁקָשׁ, מַקָּשׁ, נָקַש, קַש