1. (במוזיקה) קול בעל צלילים לא גבוהים בשירה ובנגינה: קול הבַּס ערב לאוזנה;
2. [תמ] לחישה, דיבור בלחש: "אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם" (סוטה לב:); "כשהיה מדבר עם משה, בקול נמוך היה מדבר" (תנחומא ויקרא א); הממתיק סוד מדבר בקול נמוך; היא לא רצתה להפריע, לכן דיברה בקול נמוך
***
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה