_ פירוש

1. [תנ] אנשים שנאספוּ יחד, קבוצת אנשים בעלי מטרה משוּתפת, כגון לִצפּות בהצגה, או לצרוך מצרך כלשהו, המון: וקָהָל ועַם רָב (יחזקאל כו, 7); קהל גדול התכנס כדי לשמוע את דבריו; בעת שירת ההמנון הקהל קם על רגליו והצטרף לשירה בזיופים לא מעטים
2. [יב] קהילה, בּבּיטוּי: רֹאש הקָהָל הכוונה לפַרנַס הקהילה היהודית, לגַבַּאי הראשי: קהָלהּ של הקהילה מכובד ונשוא פנים
3. [עח] (בזואולוגיה) לַהקה (של בַּעלֵי חיים)
4. [יב] וַעַד (הקהילה): קהַל הקהילה נפגש עם השלטונות
5. [יב] ציבּוּר המתפללים: החזן אומֵר... הקהל עונין (סידור התפילה); יפה לשמוע את הקהל עונה לחזן בשעת התפילה
6. [תנ] אספת עם. מונח שמציין במיוחד את אספת בני ישראל שנקהלו לעתים מזומנות, ובמיוחד לפעולה דתית: לפני בית האלהים נִקבְּצוּ אֵלָיו מִישראל קָהָל רב מאֹד אנָשים ונָשים וִילָדים (עזרא י, 1)
7. [תנ] עם ישראל, הנחשב כאספה מתמדת: אשר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל האלהים עד עולם (נחמיה יג, 1)
אנגלית: audience, public, community

***