דרך לפתור בעיות באמצעות גישה עקיפה ויצירתית באמצעות חשיבה שאינה ברורה מיד:
זה כולל רעיונות שאולי לא ניתן להשיג באמצעות היגיון צעד אחר צעד מסורתי בלבד. נחשב בעיני חלקם כפסאודו מדע, והמונח שימש לראשונה בשנת 1967 על ידי אדוארד דה בונו בספרו "השימוש בחשיבה לרוחב". דה בונו מביא את פסק הדין של שלמה כדוגמה לחשיבה רוחבית, שם המלך שלמה פותר סכסוך על הורותו של ילד על ידי קריאה לחתוך את הילד לחצי, וקביעת שיקול דעתו על פי התגובות שמקבל צו זה. אדוארד דה בונו מקשר גם חשיבה רוחבית עם הומור, וטוען כי זה כרוך במעבר מתבנית מוכרת לתבנית חדשה ובלתי צפויה. זה רגע ההפתעה, המייצר צחוק ותובנה חדשה, שמאפשרת את היכולת לראות דפוס חשיבה אחר שבתחילה לא היה ברור מאליו. על פי דה בונו, חשיבה רוחבית מרחיקה את עצמה בכוונה מהתפיסה הסטנדרטית של יצירתיות כלוגיקה "אנכית", השיטה הקלאסית לפתרון בעיות.
אנגלית: Lateral thinking
מתוך ויקיפדיה***