_ פירוש

הטיעון האונטולוגי (המוכר גם בשם ההוכחה האונטולוגית לקיום האל או בקיצור ההוכחה האונטולוגית) הוא טיעון לוגי-אונטולוגי שמטרתו להוכיח את קיום האל. טיעון זה הוא טיעון אפריורי שלפיו אלוהים קיים כי קיומו הוא בבחינת הכרח. לטיעון קמו במהלך ההיסטוריה של הפילוסופיה הן מתנגדים והן תומכים רבים. גם בקרב המתנגדים וגם בקרב התומכים ניתן למצוא רבים מהפילוסופים הגדולים, וכן לוגיקנים ומתמטיקאים בני-ימינו. --- ננסח את טיעונו של אנסלם באופן פשוט ומובן יותר:
בואו נגיד שאדם חשב על דמות מסוימת. נבסס את הטענה שלנו על ההנחה הבאה: א. הנחה ראשונה - אלוהים הוא הישות הגדולה ביותר שניתן להעלות על הדעת. מכאן, אם אותו אדם חשב על ישות גדולה יותר מהאל, הרי שהדמות הראשונה היא איננה האלוהים האמיתי. האלוהים האמיתי תמיד יהיה הגדול והחזק ביותר. ב. הנחה שנייה - דמות שקיימת גם במציאות וגם במחשבה גדולה וחזקה מזאת הנמצאת רק במחשבה (לפי התפישה שהייתה נהוגה באותם הימים). עכשיו נשלב בין שתי ההנחות: אם הישות שהיא אלוהים היא הישות הגדולה מכולן ואי אפשר להעלות על הדעת דמות אחרת גדולה ממנה, ואין אלוהים גדול ממנו, ודאי אלוהים קיים גם במציאות. כי הרי אם לא היה קיים גם במציאות, היינו יכולים למצוא דמות אחרת חזקה ממנו ואז הוא לא היה אלוהים. טיעון זה מוכיח כי למעשה אלוהים אכן קיים.
אנגלית: Ontological argument

***