פֶּשֶת - הוא המוּצר של פשטה, שהיה נפוץ במצריים ובארץ היה נדיר ויקר, והובא בדרך-כלל ממצרים כחומר גלם. את הפשתה נהגו לתלוש בעודה גבעול, כי ממנו קיבלו את הסיבים לאריגה. לאחר התלישה קיבצו את גבעולי הצמח אניצים־אניצים וסרקוּם במסרק. השרו את הגבעולים במים וייבשום. אחר כך נופצו הגבעולים בחבטות כדי להפקיעַ את הסיבים מהעץ, ואז נסרקה הפשתה סופית והפרידו אותה מן הנעורת (ישעיה א, 31), וזו נוצלה לעשיית פתילים. פשתה נקיה זו נקראה פִּשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת (ישעיה יט, 9) והייתה מוכנה לטוויה ולאריגה. מין עדין יותר של חוטי הפשת הוא האֵטוּן ששימש לעשיית מַרְבַדִּים (משלי ז, 16)
***
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה