_ פירוש

1. [תנ] נָכרי, מהַגֵר:
שגָר באופן קבוע בקרב ישראל. הגֵר בתקופת המקרא: מחוסר קרקע ודומה ליתום ולאלמנה, ומעמדו כשָׂכיר: גֵר הָיִיתי בארץ נָכריה (שמות ב 22); כל לשון גֵר - אדם שלא נולד באותה מדינה (רש"י שמות כב 20)
2. [עח] (בבוטניקה) צמח בר שהוכנס לארץ באקראי, מִדַעת או שלא מִדַעת, ואשר אינו נכלל בצמחייה הראשונית של הארץ
3. תושב לא קבוע להבדיל מן "אֶזְרָח": "גֵר יהיה זרעך בארץ לא להם" (בראשית טו, 13)
4. מי שגר בארץ זרה: "גר הייתי בארץ נכריה" (שמות ב, 22)
אנגלית: foreigner; immigrant, migrant

***