_ פירוש

מושג בכימיה פיזיקלית המתייחס לתופעה של ספיחה, והיא מתארת מצב שבו צפיפות המטען החשמלי על פני השטח שווה ל-0. ערך זה נקבע בדרך כלל ביחס ל-PH של אלקטרוליט, ומהווה תכונה של סובסטרט נתון או חלקיק קולואידאלי. לדוגמה, נקודת האפס של FeOOH מוצק היא 9, במילים אחרות, נקודת האפס היא ערך ה-pH שבו מוצק שקוע באלקטרוליט מציג אפס מטען חשמלי על פני השטח. מושג נוסף באלקטרוכימיה הקשור לנושא הוא פוטנציאל האלקטרודות בנקודת האפס. רמת החומציות משמשת לקביעת נקודת האפס רק עבור מערכות שבהן H+/OH הם היונים מגדירי הפוטנציאל (כפי שקורה ברוב המערכות). כאשר ה-PH נמוך מנקודת האפס, המים החומציים תורמים יותר פרוטונים מאשר הקבוצות ההידרוקסיליות ולכן המשטח הסופח טעון חיובית (מושך אניונים). לחלופין, מעל לנקודת האפס, המשטח הסופח טעון שלילית (מושך קטיונים/דוחה אניונים). בנקודה זו, המערכת הקולואידלית מציגה אפס פוטנציאל זטה, יציבות מינימלית, מסיסות מקסימלית וצמיגות מקסימלית.
אנגלית: Point of zero charge ובקיצור: pzc

***