1. לשון רכּוּת וחיבּה בפנייה, כּינוּי חיבה בפי מבוּגר לצעיר ממנו בשנים:
"הקולך זה בני דוִד" (שמואל א' כד, 16); "בְּני, אַל תֵלֵך בְּדרך אִתָּם" (משלי א, 15);
2. החֵלק הראשון של שמות פרטיים של פקידי המַלכוּת, שמִשׂרתם עברה בירושה ונקראו על־שֵם נושא המשׂרה הראשון (כמו שנים־עשר הניצבים של שלמה: בּן דקר, בן חסד, בן אבינדב וכו')
אנגלית: affection; son of
***
לא נמצא דקדוק לערך _
לא נמצאו ניבים וצירופים לערך _
מקור המילה _ (אטימולוגיה)
לא נמצאה אטימולוגיה לערך _
בֵּן
[ש"ע]
1. וָלָד , חָניך , יֶלֶד , יָלוּד , נַעַר , עֶלֶם , צָעיר , רַך בּשָנים , תינוק , תַלמיד [שדה סמנטי: נעוּרים]
2. מסוּגָל ל- , ניתָן ל- , רָאוּי ל- , שֶיֵש לו
3. אִבּן , אָדָם , איש , אנוש , אנָש , און , בַּר , זָכָר , זֶרַע , יורֵש , יָחוּם , יֶלֶד , יָליד , יַנוּקָא , נין , פּרי בֶּטֶן , צֶאצָא , קַדיש , תולָדָה [שדה סמנטי: מִשפָּחה] | ניגודים: אָב, בַּת
4. חַיָיב , מַגיעַ לו
5. יליד , תושָב
6. בּגיל [שדה סמנטי: גיל]
7. שֶגודלו , שֶמידָתו , שֶקומָתו [שדה סמנטי: מידה]
בֵּין, בֵּן, גִיבֵּן, דִרבֵּן, הִסתַבֵּן, הִתאַבֵּן, הִתגַבֵּן, הִתחַרבֵּן, הִתחַשבֵּן, הִתלַבֵּן, הִתעַצבֵּן, חִרבֵּן, חִשבֵּן, יגַבֵּן, ידַרבֵּן, יחַרבֵּן, יחַשבֵּן, ילַבֵּן, יסַבֵּן, יִסתַבֵּן, יעַצבֵּן, מאַבֵּן, מְגַבֵּן, מְדַרְבֵּן, מְחַרְבֵּן, מְחַשְׁבֵּן, מְלַבֵּן, מַלְבֵּן, מְסַבֵּן, מִסְתַּבֵּן, מְעַצְבֵּן, מִתְאַבֵּן, מַתְבֵּן, מִתְגַבֵּן, מִתְחַרְבֵּן, מִתְחַשְׁבֵּן, מִתְלַבֵּן, מִתְעַצְבֵּן
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה