_ פירוש

1. [תמ] מוּגָש לקָרבָּן, נִזבּח: קָרבנות הציבור קרבין במשכן (זבחים יד, י)
2. [עח] יוצא לִקרָב, נִלחָם
3. [תנ] (בלשון נקייה) בּא אל אישה (כדי שתֶהרה), בּועֵל, מתיַיחֵד עם אישה: וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ(בראשית כ, 4),
4. [תנ] [כנ"ל - קָרְבָה] נבעלה: וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה (ויקרא כ, 16), וָאֶקְרַב אֶל הַנְּבִיאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן (ישעיה ח 3)
אנגלית: sacrificed; fight; coitus

***