_ פירוש

1. [תנ] אבן חן אדומה, אחת מאבני החושן. האודֶם שימש לשיבוץ בתכשיטים, ויש אף חותמות בצורת חיפושיות שנעשו מאבן זו:
אודם, פטדה וברקת (שמות כח 17); במי אודמים תמשחי שפתייך (מלשון הפיוט) (ראה גם: אבני החושן)
2. [עח] אבקה אדומה המורכבת מתחמוצות של מתכת (כגון: מתחמוצת ברזל 3 O2 eF), המופקת במהלך שׂרֵפת ברזל ומשמשת לצביעה ולצחצוח זכוכית, מתכת או אבני חן
3. [עח] אבן קורוּנדוּם יקרה אדומה ושקופה. מקור צבעהּ בשׂרידי כרום (בלועזית: רוּבּי, רוּבּין)
אנגלית: ruby

***