_ פירוש

1. [תמ] רֶגל תותֶבת: הקיטֵעַ יוצא בּשַבּת בּקַב שֶלו (שבת ו, ח); פעם כשהיו קביים מעץ היה אפשר לשמוע את בעליהם מתקרב מרחוק
2. [עח] מִשעֶנת לַצולֵעַ ולַפּצוּעַ: נתנו זוג קַבַּיִים לנכה כדי שיוכל ללכת
3. [עח] אחד מִשנֵי מוטות המשַמשים לספּורט ולמִשׂחק: התקינו קביים בחדר הספורט והחלו את האימונים בסוג ספורט זה (תנו דעתכם להבדל בין קַב לבין קַו)
אנגלית: stilt

***