(בהיסטוריה הכלכלית) עיקרון תיאורטי, שפותח על ידי הכלכלן הקלאסי דיוויד ריקרדו, בדבר הערך האמיתי של קרקע או רכוש. משמעותו - התמורה לגורמי ייצור שכמותם קבועה. רנטה זו מחושבת כיתרת ההכנסות לאחר ניכוי כל ההוצאות המשתנות המחושבות במחירים אלטרנטיביים. במצב של שיווי משקל, זהו עודף, שגורמי הייצור זוכים בו, העולה על המינימום שהיו דורשים תמורת שירותיהם. אם הרנטה הכלכלית אות קיים רווח טהור. בדרך כלל המונח בא להדגיש סוג זה של רנטה לעומת רנטה חוזית שהיא תשלומים המתקבלים בשל החכרת רכוש
(להרחבה ראה מעות) אנגלית: economic rent
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה