_ פירוש

ניב שמקורו ארמית שהיא לשון שמית המדוברת באזורים מסויָמים עד היום, בדיאלקטים שונים. הארמית האריכה ימים יותר מכל לשון אחרת וכבר לפני כ-3000 שנה הייתה שפת הדיפלומטית במזרח התיכון דבר שעזר להתפשטותה. חדרו לתוכה מילים משפות האזור כגון פרסית שהייתה לשון המדינה של פרס, מילים יווניות ועוד. הארמית הייתה לשון מדוברת על ידי היהודים, במיוחד גולי בבל במשך מאות שנים ואף חדרה לספרותנו החל במקרא ועד לתלמוד הבבלי ולמדרשים. בעת החדשה, נטלה העברית מילים רבות מארמית והתאימה אותם למערכת המורפו-פונטית שלה.

אַשְמָאִי, בִמָאִי, חֶלְמָאִי, מָאִי, עַצְמָאִי, קַמָאִי, אהִי, אִי, אַבָהִי, אַחרָאי, אֵיזוהִי, אֵיזושֶהִי, אִימָהִי, אֶלוהִי, אַפותֵקָאִי, אַקרָאִי, אַרְכָאִי, אַשמָאִי, בַדָאִי, בֵדואִי, בולָאִי, בַטְאִי, בַנְקָאִי, דְהִי, הִי, הִיא, הַמְרִיאִי, הרֵיהִי, הִתְנַבְאִי, וַדָאִי, וַדְאִי, זוהִי, חַקלָאִי, חַשָאִי, יְהִי, יְחִידָאִי, יַצְאִי, מַהִי, מִקרָאִי, מִשְנָאִי, נְבואִי, נְהִי, נורָאִי, סְנָאִי, עִילָאִי, ערָאִי, עַרְטִילָאִי, פִלְאִי, פֶלִאי, פִרְאִי, צְבָאִי, צִבְאִי, קִמְעונָאִי, קַנְאִי, קָרָאִי, רְאִי, רואִי, רומָאִי, רְפואִי, שֶהִי, שְהִי, תִבְרְאִי, תִגְמְאִי, תְדוכְאִי, תוקְפְאִי, תֶחֶטְאִי, תִיבָרְאִי, תִמְצְאִי, תֵצְאִי, תֵקַנְאִי, אַלְכִימַאי, אַמַאי, אַשְמַאי, אַקְלִימַאי, הָלְמַאי, אָקָדֵמַאי, גֵאוכִימַאי, בִימַאי, דְמַאי, גְמַאי, גומַאי, דְרומַאי, בַמַאי, ולְמַאי, חִנָמַאי, חַכְמַאי, חינָמַאי, יַמַאי, כִימַאי, כַמַאי, לְמַאי, מַאי, סולָמַאי, סלָמַאי, פוטוכִימַאי, פִילְמַאי, פְנִימַאי, פִרְסומַאי, פַנְטומִימַאי, שְלומַאי, שַמַאי, שַקְמַאי, רְחִימַאִי, רַמַאי, דו מַשְמָעִי, הַאי מַאי?, בְמָתָא שְמַאי, אֶחָד במַאי, אֶלָא מַאי, חומרֵי בֵית שַמַאי, עוזֵר בַמַאי, פַעמונֵי מַאי, זָקֵן אַשמַאי