1. (בבלשנות) תּוֹרַת הַסִּימָנִים, חֵקֶר הַמַּשְׁמָעֻיּוֹת הַמְּיֻחָסוֹת לַסִּימָנִים הַשּׁוֹנִים בַּלָּשׁוֹן שֶׁבְּעַל פֶּה אוֹ שֶׁבִּכְתָב, שפות טבעיות ומלאכותיות בכתב ובעל פה. היחסים שבין הסימנים (המילים) בינם לבין עצמם (שונה מ
סמנטיקה) ולא ביחסים שבין המילים למשמעותיהן
2. (בפילוסופיה) מדע של חקר תבניות ההתנהגות האנושית בשעת תקשורת מילולית או חזותית-גופנית
3. (בתקשורת) חקר מערכות הסימנים התקשורתיים הטבעיים והמלאכותיים על־ידי ניתוח היבֵּטים כמוזיקה, אכילה, ביגוד, ריקוד וגם לשון. ההיבטים הנבחנים הם בלשניים, פסיכולוגיים, פילוסופיים וסוציולוגיים;
4. (ברפואה) סֶמְיוֹלוֹגְיָה וסימפטומולוגיה; תַסמוּנָה, תִסְמונֶת; תורת סממני המחלות
5. (בפסיכולוגיה} אחד משני רבדי הלשון המבטא את התקשורת הקדם-לשונית, החושית, כנגד הרובד הסימבולי (ראו גם:
סמנטיקה,
פרגמטיקה,
סינטקטיקה)
אנגלית: semiotics, semiology
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה