_ פירוש

פירוש

גֵבְּ [מש]

(מילון לועזי)

(במיתולוגיה המצרית) אל האדמה שהופרד מנוּט, אלת השמים, אשתו ואחותו, באמצעות שׁוּ, נושא השמים, ומאז נותר בלתי מנוחם, וקינתו המרה נשמעה בימים ובלילות (גם: סֶבְּ, קֶבְּ)

דקדוק למילה _

לא נמצא דקדוק לערך _

ביטויים עם המילה _

לא נמצאו ניבים וצירופים לערך _

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

מצרית עתיקה

מילים נרדפות למילה _

גַב (תוצאה דומה)
אָחור , בָּמה , גֵו , גוּף , גוּפה , גַף , מִסעָד , מִשעֶנֶת , עורֶף , רָמה , תֵל [שדה סמנטי: גוּף] | ניגודים: חזיתי, פָּנים

גֵב (תוצאה דומה)
[ש"ע]
1. אַכזָב , בּאֵר , בּור , בַּיִר , בֵּירָא , גוּלה , גוּמָא , גוּמה , גוּמָץ , גַל , גמָמית , חור , חפירה , כּוּך , מַאגורה , מַעיָין , מִקוֵוה מַיִם , נֶקֶב , נָקיק , נִקרה , סָלעָם , שֶקַע , שקַערוּרית [שדה סמנטי: בּאֵר] | ניגודים: בּליטה

2. אַרבֶּה , גובַי , גובַאי , גָזָם , חָגָב , חָסיל , חַרגול , יֶלֶק [שדה סמנטי: בעלי חיים]
3. נֶסֶר , קֶרֶש , רַעַף , לוּחַ [שדה סמנטי: חלק]

חרוזים למילה _

לא נמצאה חריזה לערך _