מתָּאֵר, מסַמֵן, מַתוֶוה (או: בָּא), כאמור בפסוק: "מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חמָת" (במדבר לד, 8) מִתאַוֶוה, מִתְאַוֶּה [פ']
1. חושק, חָפֵץ מאוד, כאמור בפסוק: "ולא תתאַוֶּה בית רֵעֶךָ" (דברים ה, 18)
2. "וְהִתאוִיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה" (במדבר לד, 10) יש מפרשים אותו לשון התוָויה, מסַמֵן, מַתוֶוה (קו גבוּל); ויש מפרשים לשון הסַבָּה ונטייה כמו "תְתָאוּ" (במדבר לד, 7)
***
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה